חוג ובית ספר להיאבקות בסגנון WWE בהדרכת גרי רויף

טור אישי מאת גרי רויף באתר ערוץ הספורט 16.05.06


למרות שהמוצר הנוכחי של ה-WWE משביע רצון, תמיד יש בלבי געגועים למתאבקים עבר שהופיעו על מסכנו ב-שנות ה-80 וה-90. הבה נעבור על המתאבקים מה"דור החדש", כפי שכונה אז" של אמצע שנות ה-90 אליהם אני מתגעגע.

למרות שאף פעם לא נפרדנו מ האלק הוגאן, ריק פלייר ומדי פעם אנו זוכים לראות את רודי פייפר, שון מייקלס ,אנדרטייקר ואפילו לאחרונה זכינו לשובו של טטנקה, עדיין יש תחושה עזה של געגוע למתאבקים של פעם.

מיסטר פרפקט קורט הניג למשל - הוא היה מתאבק נפלא. לא ראיתי אתלטים נהדרים כמותו בסוף שנות ה-90. אלוף בין-יבשתי לאחר ניצחון על קרי ואן אריק. למרות פציעה בגבו הוא לא וויתר, ובדומה לשון מייקלס ברסלמניה 14, הוא התמודד כמתוכנן מול ברט הארט כדי להפסיד לו את האליפות הבין-יבשתית בסאמר סלאם 1991. מאוחר יותר השתתף בקרב קלאסי נוסף מול ברט במלך הזירה 1993. נפטר ב-10 לפברואר בעודו בן 44.

מתאבק נוסף שאני מתגעגע אליו הוא ריק "הדוגמן" מרטל. החל את דרכו כמתאבק במספר צמדים וזכה לתהילה בצמד עם טיטו סנטנה כ"סטרייק פורס". מתאבק משכמו ומעלה. הכי אהבתי את הקרבות שלו מול שון מייקלס בסאמר סלאם 1992 ומול רייזר ראמון על האליפות הבין-יבשתית לאחר ששרדו בבאטל רויאל בסוף 1993. ריק מרטל כעת עוסק בעסקי נדל"ן ליד קוויבק בקנדה.

באם באם ביגלו הוא מתאבק נוסף שאני מתגעגע אליו. מתאבק ענק שזז כמו מתאבק במשקל קל. רבים שיבחו אותו על יכולתו לשמור על יריבו הקטנים יותר בזירה. הכי אהבתי את הקרב שלו ב-ECW מול טאז בו קרסה הבמה ואת הקרב מול ויידר ביפן. ביגלו פתח לאחרונה מסעדת המבורגרים בפנסילבניה.

לודוויד בורגה הפיני הוא מתאבק נוסף שמאד אהבתי באותה התקופה. הוא היה מתאבק ענק וחזק שכל חבטה שלו הייתה אמינה יותר מהשנייה. הוא היה אחד מאותם מתאבקים מעטים שלא היו מבצעים תרגילים קרקסיים, אלא כשהיית רואה אותו יכולת להשלות את עצמך שאתה צופה בקרב אמיתי. הכי אהבתי את הקרבות שלו מול שינייה השימוטו ז"ל ביפן. בשנת 2003 נבחר לפרלמנט הפיני ומאז מצבו התדרדר. בתחילת השנה הוא אישפז את עצמו לבית משוגעים עקב הזיות ואובחן כחולה שחמת כתוצאה משתיית אלכוהול במהלך השנים.

קראש הוא עוד מתאבק שאני מתגעג אליו. בהתחלה החל את דרכו בצמד דמולישן עם אקס וסמאש, ומאוחר יותר המשיך כמתאבק יחידים טוב כשברסלמניה 9 התמודד מול שני הליצנים המעצבנים. מאוחר יותר ראינו אותו מפנה עורף לחברו מאצ'ו מן ותוקף אותו. הקרב שלו שהכי אהבתי היה קרב הצמדות בכל מקום ברסלמניה 10 מול המאצ'ו מן רנדי סאבאג'.

איך אפשר להתגעגע למתאבקים מבלי להתגעג לאנשים שגרמו להם להיות נאהבים או שנואים – השדרנים. לא היה ולא יהיה צוות שדרנים כמו בובי הינן וגורילה מונסון. למרות שמונסון וג'סי ונטורה היו גם נהדרים ביחד, הינן ומונסון הפכו עבורי לצוות השדרנים המושלם. צפייה בקלטות ישנות בלעדיהם במהרה הופכת את הנעשה בזירה למשעמם. לא היה שדרן שבידר את הצופים כמו בובי הינן, ולא היה שדרן שהעלה את קרנם של המתאבקים בעיני הצופים יותר טוב מגורילה מונסון.

ומה שווה העבר אם אין עתיד? ב-WWE של היום יש מישהו שבזכותו אני מאד נהנה לאחרונה מתוכניות ה-WWE יותר מתמיד. שמו – ארמנדו אלחנדרו אסטררררררררררדה! הוא המנהל של אומאגה. למרות שבהתחלה לא אהבתי את אומאגה, לאחרונה הוא מוכיח את עצמו בתור מפלצת שלא ניתן לעצור בעדה. וכמובן, איך אפשר לא לאהוב אותו כשאסטרררררררדה לצדו?

אז למי אתם מתגעגעים?