חוג ובית ספר להיאבקות בסגנון WWE בהדרכת גרי רויף

מהות האבקות WWE והספורט הבידורי - מאת גרי רויף


קהל הצופים מודעים שה- WWE (התאחדות ההאבקות הבידורית) הינו ספורט בידורי ואינו תחרות ספורטיבית, למרות זאת באים לחוות את האירועים כאילו הדמויות מגלמות את המאבקים החברתיים והאישיים של כל אחד מהם. כוכבי ה- WWE לא עוסקים במאבקים הרואיים ונועזים נגד האלים או בחיפושים אפיים אחר האלמוות, הם(המתאבקים) עוסקים במאבקים נגד המעבידים הרודניים, מטיפי המוסר, מנהלים צבועים והמערכת שמאיימת על חירותם ומשאירה אותם מנוכרים משאר האנשים.

צופים של תוכניות ה- WWE, תוכניות שהן בצמרת טבלת הרייטינג עדים למתאבק המאיים לקחת את נשמתו של מתאבק אחר או שומעים 20,000 צופים צועקים "גלח את הגב".

עם כל הדרמה ומתח של אירוע ספורטיבי, סוגיות של דיון פוליטי ואפקטים מיוחדים של מופע רוק, ההאבקות המקצועית מאחדת את כל הגורמים בתרבות האמריקאית למחזה המפואר שידוע לנו כיום כ"ספורט בידורי".

"סיינפלד" הסדרה הקומית הפופולרית של שנות ה- 90, לרוב מוזכרת כתוכנית על כלום. בניגוד, הספורט הבידורי (WWE) מוזכר כסדרה על הכל.

לאלו הרוצים פעולה, יש פעולה. לאלו הרוצים לראות גברים ונשים בלבוש מצומצם, יש להם גברים ונשים בלבוש מינימלי ביותר. לאלו הרוצים סאטירה פוליטית, יש להם סאטירה פוליטית. ולאלו שחולמים להכות את הבוס שלהם, יקבלו גם את זה מהספורט הבידורי.

כמו בטקסי פולחן, ההאבקות המקצועית נותנת לאנשים להתרחק מחיי היום-יום וליצור מציאות חדשה בה יש הגיון בעולמם של כל אחד ואחת מהצופים.

מתאבקים שנלחמים כדי לזכות באליפות, מסמלים קשרים חברתיים ומושגים מוסריים. מר. אמריקה(האלק הוגאן) מסמל את הרצון של כל אחד מאתנו להיות מישהו אחר. סטיב אוסטין מייצג את העובד המתוסכל בכל אחד מאתנו, בזמן שיריבו הבוס, ווינס מקמהן מסמל את המקייבליסט שמעביד את העובדים שלו ללא שום אכפתיות לרווחתם או לשלומם. קבוצות כמו DEGENERATION-X מאפיינות את הרצון למרוד בעודנו צעירים. "מנקיינד" (מיק פולי) מגלם את הילד שבנו. צ'יינה, מתאבקת נגד גברים, מסמלת אישה המנסה להצליח בעולמם של הגברים.

בחיקוי חוויות הצופים, העלילות בהאבקות המקצועית משקפות גיאופוליטיקה משנות ה- 20 עד היום.

בזמן ואחרי המלחמות, ההאבקות המקצועית הציגה דמויות הקשורות למלחמה ולפוליטיקה האנטי-אמריקאית, היו דמויות כמו הנס שמידט הנאצי(שבאמת היה קנדי), "הרב המעופף" רפאל הלפרין, ברונו סאמארטינו האיטלקי, האיירון שיק בזמן משבר בני הערובה באירן, סמל סלוטר שבגד בארצו למען עירק במלחמת המפרץ, לו טז ביפן אחרי מלחמת קוראה ולאחרונה דופרי וגראנייה הצרפתים, וזה רק קומץ קטן מכל הדמויות שהוצגו במהלך ההיסטוריה העשירה של ההאבקות המקצועית.

ארה"ב הפכה לארץ הציפיות המוגזמות ומעט מאד מוצרים וחוויות קרובות לספק ציפיות גבוהות אלה, לכן הצרכן קונה יותר מוצרים, מטייל במקומות בהם לא היה ובוחן חוויות חדשות. ואז בא הספורט הבידורי, הבילוי האמריקאי הנפלא שהתפתח למפגן ראווה של הכל וכל דבר.

מעריצי ההאבקות מתקבלים בדעה קדומה של אנשים בעלי צווארון כחול ואנשים לא מחונכים, אבל לפי הסקרים האחרונים, ליותר מ 40% מהם יש הכנסה שנתית של לפחות 40,000$ ו 62% למדו במכללה ובעלי תואר.

מעריצי הספורט הבידורי הם קהילה הדוקה מאד. ההתעללות שהם עוברים בגלל אהבתם להאבקות המקצועית משמשת גם כמטפורה לניכור שהם חווים בחיי היום-יום ולהתלכדות לבנות את הקהילה שלהם. כידוע, כאשר קבוצה של אנשים מושפלת, הקבוצה מתחזקת בדעתם להסגר בפני אחרים בנושא.

למרות שהוצאת כעס וניכור מחיי היום יום הם הבסיס בספורט הבידורי, החוויה עצמה הינה משעשעת ומבדרת עם משהו לכל אחד.

להבדיל מספורט בו הפציעה מסיימת את המופע, בהאבקות המקצועית חייבים להמשיך עד סוף הקרב גם אם פצועים קשה וכל זה בשידור ישיר ללא פעלולנים.

מתאבקים המשתפים את הקהל במאבקם נגד מבצעי האי-צדק הופכים לגיבורים. המאבקים שלהם הופכים למאבקם של הצופים וניצחונותיהם הופכים לניצחונותיהם של הצופים גם כן.

הקשר בין המתאבקים למעריציהם מייחד את ההאבקות המקצועית משאר אירועי ספורט. זה נותן להם אפשרות לצחוק, לבכות, לחגוג, למרוד, להתכנס עם הרוב או לברוח אל המיעוט. זה מספק הכל לחברה שמצפה בדיוק לזה - להכל.


היאבקות

קרב היאבקות - טטנקה מול הרב סוויסה